לאחר הניסיון הכושל להיכנס לבניין יהודי בסילוואן סיפרתי את הסיפור לעמיתי. אחד מהם סיפר לי שהוא מכיר מישהו שגר שם. הוא קישר בינינו והזמין אותנו לבוא מתי שנרצה. קבענו שבת כלשהי, והם תיאמו את הגעתנו עם המאבטחים. קבענו בזמן ספציפי לפגוש את המאבטחים בעיר דוד. הגענו ופגשנו מחלקה של מאבטחים. הם הקיפו אותנו כאילו שאנחנו פוליטיקאים בכירים והתחלנו ללכת. לא הלכנו ישר, אלא דרך הבניינים של היהודים. בכל בניין אספנו עוד מתפללים ועוד מאבטחים. בכל פעם שהתקרבנו לפנייה מאבטח הגיע כדי לטהר את האזור. זאת אומרת שאם מקומי שהה באזור הדרך שרצינו ללכת, המאבטחים הזיזו אותם. כשהגענו לפנייה המאבטח בראש דיווח בקשר שהוא מתחיל את הפנייה, ושסיימנו המאבטח בסוף דיווח שסיימנו. בסוף הגענו לבניין עם בית הכנסת. הבניין היה נראה מאוד דומה לבניין מגורים, רק שבאחד הדירות היה בית כנסת מבפנים.
לא זוכר בדיוק איזה פרשה קראנו, אבל דבר התורה היה מאוד קשור למצוות יישוב ארץ ישראל. בסוף התפילה היה קידוש על הגג של הבניין. בסילוואן, או כמו שהיהודים שם קוראים לזה, כפר התימנים, יש בעיה לשחרר את הילדים לשחק ברחוב. הם ושכניהם לא מסתדרים טוב ביחד. אז בגגות של הבניינים היהודים יש מגרש משחקים. בגג היה נוף יפה של השכונה, ותושב הראה לי איפה יש בניינים של יהודים. קל לזהות אותם כי יש מגן דוד גדול על גגותיהם.
הסבירו לי קצת על איך הצליחו לקבל את הבניינים. לכל בניין היה סיפור שונה. חלקם העיפו את התושבים דרך בית המשפט אחרי שקנו את כל הנכסים באמצעות חברת קש. היה צריך לעבור דרך בית משפט כדי שהערבים יוכלו להגיד לשכינם שמעיפים אותם בכוח, וכך לא ידונו אותם למוות. היה בניין שקבלן ערבי בנה בידיעה שהוא בונה בשביל יהודים. אחרי שהוא סיים, הוא ברח לחו"ל. והיו עוד כמה סיפורים שאני לא זוכר.
סיפרו לי שכפר התימנים נקרא כך כי לפני קום המדינה תימנים היו גרים שם. כחלק מההפסדים של מלחמת העצמאות, ירדן לקח שליטה על המקום וגירש את היהודים. שאלתי למה אותם יהודים (שחלקם עדיין בחיים) לא יכולים להציג הוכחות לנכסם ולקבל את המקום בחזרה. הסבירו לי שזה מהלך שהמדינה מסרבת לאשר, כי אז ערבים שגורשו עלולים גם לבקש את נכסם בחזרה. אז המדינה החליטה שכל מי שאיבד את נכסם כתוצאה של גירוש במלחמת עצמאות, לא זכאים לדרוש אותם בחזרה.
אחרי הקידוש משפחה הזמינה אותנו לאכול איתה. כל היהודים שגרים בבניין שלה הולכו יחד לשם. לא היו מאבטחים, אבל גם ככה כולנו היינו חמושים, כולל הנשים לא כולל הילדים. עברנו דרך בית הכנסת העתיקה (כלומר, נבנה לפני רק 90 שנה). זה עבר שיפוץ לכן לא התפללנו שם. אבל היה שם אלבום של תמונות של האזור מלפני קום המדינה. סילוואן היה הרבה פחות מאוכלסת אז.
בסעודה שאלתי איך בכלל עוברים לגור שם. הנחתי שלא מפרסמים את הדירות ביד2. אכן צדקתי, כדי לגור שם צריכים להתקבל על ידי ועדה. כך הם יכולים לשמור על קהילתיות מהסוג שהם רוצים. שאלתי אם נראה להם שאני אתאים לגור שם. בניגוד לרוב ההתנחלויות האחרות, פה יש תחבורה ציבורית וגישה טובה לאופניים. הם אמרו לי שרק מקבלים אנשים נשואים. אז יש לי על מה לעבוד.