התארחתי בשבת של שנת 2021 אצל חברי מאריאל. הייתה שבת רגועה ואחרי הסעודה התיישבתי כדי לקרוא את עלוני השבת שחולקו בבית הכנסת באריאל. הייתה כתבה על מאחז חדש שמתנחלים בונים בשם אביתר. התחלתי לדבר עם חברי על איך בפועל לוקחים בעלות על שטח ביו"ש. הרי, זה לא כמו המערב הפרוע בארה"ב שכורי זהב היו מוצאים מכרה, מגדרים את האזור, ורצים למשרד הפנים כדי לתבוע בעלות. כיום אין “באמת” שטח חינם שכל אחד שרוצה יכול לקחת. אבל, יש “לא באמת” שטח חינם במדינת חצי חוק כמו ישראל.
לאחר זמן רב של תהיות על המנגנון, חברי בדק איפה המאחז נמצא, וגילה שהמאחז במרחק של 15 דקות נסיעה מאריאל. במוצאי שבת נזכרתי במשחק “המתנחלים של קטאן”, עלינו לרכבו, ונסענו לראות את המתנחלים של השומרון. רוב המאחזים הם על הרים, מכאן נובע המושג של נוער גבעות. שמקימים מאחז במקום גבוה, יותר מוגן מאויביכם. כיום, רוב מתכנני העיר במדינה עולם ראשונה לא חושבים על הפן ההגנתי, אבל המתכננים בשומרון חושבים על זה היטב.
הגענו לבסיס ההר ושם חיכה ניידת מג"ב. המג"בניק לא עצר אותנו, אז עלינו בהר. כשהגענו לפסגה ראיתי מראה שקשה להסביר. המראה היה כמו קן נמלים עסוקה בעבודתו. ציפיתי לראות דמויות כמו שרוליק, אבל ראיתי אנשים שהזכירו לי שילוב של נחמנים ומתנחלים. כל אחד שם ידע בדיוק מה תפקידו, וביצע אותו במלוא הכוח. בצד אחד היו מפעילי דחפורים שסללו דרך. במקביל, חבורה של ילדים בני 16 פינו את הסלעים הגדולים מהמסלול שתוך כמה שניות הדחפור ישטח. בצד אחר היה קבוצה של אנשים שניסו להפעיל את החשמל. ילדים בני 7 פרסו חוט חשמלי כדי לחבר כל מנורה. ילדים בני 13 סחבו מיכלים עם סולר כדי למלא את הגנרטור. איש בן 30 עבד להבריג ולתקן את הגנרטור. כאשר חשמלאי מבוגר אישר שהכול תקין, הם האירו את המאחז. הם היו ממש אנרכיסטים, אבל מלבד האידיאולוגיה של הקמת קומונה אנרכיסטית, הם היו ההפך הגמור מהאנרכיסטים שרכבתי איתם באירופה.
רציתי לדבר עם תושב, אז ראיתי בית בבנייה. בזמן הבנייה, גרו שם זוג צעיר. אפילו עוד לא היה דלת לדפוק עליה, אז עמדתי מבחוץ וביקשתי להיכנס. האישה הייתה בדיוק במנוחה מהבינוי, ולכן הכניסה אותנו והציעה לנו לשתות. רק אחרי זה היא שאלה מה אנחנו עושים פה. הסברתי לה שקראתי את הכתבה על אביתר ורציתי לראות איך זה עובד. שאלתי הרבה שאלות, ואז היא התחילה לספר.
כמו רוב יישובי יו"ש, השם שלו מגיע מישראלי שמת בפיגוע. אבל אביתר לא מת לאחרונה, אלא הוא מת ב 2013 ומאז כל כמה שנים באים להר הזה כדי להקים יישוב על שמו. הפעם, החזרה נבע מפיגוע ירי בצומת פתוח. עוד דבר שעזר להקמת היישוב היה מבצע שומר חומות שהעסיק את מערכת הביטחון עד כדי כך שלא היה מספיק כוח אדם למנוע הקמת יישוב. בפעמים הקודמות, יחידות משטרתיות הצליחו לפנות אותם. אבל כל פעם המתיישבים לומדים איך לבנות יותר מהר ומה לעשות כדי שבפעם הבאה יהיה יותר קשה לפנות אותם. עם קראוונים, כל שופט רגיל יכול להורות על פינוי. אבל אם בונים בתים יותר קבועים, צריכים שופט יותר בכיר. לכן, הם הכינו קירות וגג במקום אחר, ורק הרכיבו אותם באביתר. מאז, ניידת מג"ב הוקם בבסיס ההר כדי למנוע כניסה של משאיות. כדי לגור באביתר, צריכים לעבור קבלה ממועצת הזקנים של המאחז. לאחר מכן, אפשר לקנות ערכת הכנת בית ולקבל קרקע בעלות של 30,000 ש"ח. ידוע לכולם שם שהיציבות של המאחז מאוד חלשה. כל הזמן יש תהליכים משפטיים כדי לפנות את כולם. לכן, כל אחד שגר שם מחזיק בית נוסף כדי שאם יקרה הפינוי, יהיה להם לאן לגור.
המשכנו להסתובב במאחז וראינו בית אבן בבנייה. כמו בסיפור של שלושת החזירים והזאב, בית מאבן יותר עמיד נגד פסק דין של שופט מאשר בית מקש. הבית מאבן היה בקצה הגבעה מול כפר ערבי. על הבית הוקרנו הרבה לייזרים ירוקים שהערבים הקרינו על הבית. מטרת הלייזר הייתה לסנוור את הפועלים כדי שהם יפסיקו. שמתי לב שבמקום קרוב שלייזר יכול לפגוע, גם קליע יכול. שאלתי את הפועלים אם הם חוששים מכך. וכמו שבסרט על המערב הפרוע שמאשימים מישהו ברמאות, כל אחד מיד שלף את אקדחו ובכך הבנתי שהם מקווים לאירוע כזה.
הגענו לבית הכנסת וראיתי שם אוכל וקהל של אנשים. הגעתי לדיון של מועצת הזקנים. דיברו על איך אפשר להביא יותר צעירים למאחז בשבתות. יש סבב מכל מני ארגונים עם מטרות התיישבויות דומות שבכל שבת מגיעים למאחזים שונים כדי לעזור בבנייה הקהילה. המועצת בדיוק החליטה שהיא לא רוצה שעוד רווקים יתגוררו עימם, והוסיפה תנאי שתושבים חדשים חייבים להיות נשואים.
אחרי הפיזור, שאלתי אחד מהם מה הוא חושב שעתיד להיות במאחז. הוא אמר שכרגע הם במשא ומתן עם המדינה כדי להסכים לצאת. הייתי מופתע שהמדינה צריכה את האישור שלהם, אבל הוסבר לי שהארגונים האלו כל כך מנוסים ומכירים מלא שיטות לעכב את גזר הדין, שהמדינה מעדיפה להגיע להסכם. הסכם סביר שהזקן חזה הוא שהם יפנו את בתיהם, צה"ל יקים בסיס שם
לכמה שנים, יאפשרו מגורים לתלמידי ישיבה שם, ולאחר מכן צה"ל יעזוב והם יוכלו להקים את היישוב.
מאוד עניין אותי איך שאפילו כיום, קבוצה יכולה לבוא ולקחת בעלות על מקום חדש. תהיתי מהו צפי ההחזר על ההשקעה בבניית בית כאשר המאחז עוד צעיר. אך החלטתי לשמור את כספי לאתגר אחר שבו אשתתף בעתיד.