אני יודע איך כולכם אוהבים את הסיפורים שלי מהמזרח הקרוב (יו"ש / מזרח ירושלים) אבל הפעם אספר על מסע למזרח הקצת יותר רחוק. מזרח אירופה. או לפחות, איפה שיש הרבה אנשים ששומרים על המסורת של מזרח אירופי. ספציפית, חסידי גור.
כשלמדתי בישיבה, הייתה סדרת שיעורים על חסידות. למדנו על הבעל שם טוב ועל איך שהוא היה שובר את הקרח בחורף הרוסי כדי לטבול כל יום. למדנו על הטישים המפוארים עם אלפי חסידים שמקשיבים לדברי קודש של האדמו"ר. קראנו מחוכמות האדמו"רים הגדולים שחיו בפולין. למדנו על הקהילה שחיו במדינה ודיברו שפה שרק הקהילה מבינה. כמובן שעברה מהפכה עולמי ואין יותר מדי יהדות חיה בפולין. אז הכל בעצם אגדות מעידן שכבר אינו.
כדי לסכם את סדרת ההרצאות, כל הישיבה הלכה לשבת בישיבה בבני ברק. התפללנו בחסידות גדולה, שרנו בטיש, שמענו דבר תורה מהאדמו"ר (ביידיש), ולמדנו כמה הבדלים קטנים בלבוש (גרב לבן או שחור, מעל או מתחת למכנס) שעוזרים לזהות לאיזו חסידות שייך החסיד.
מאוד התרשמתי מהשבת בבני ברק, אז כשעברתי לגור בירושלים, רציתי לעשות סיור עצמאי (עם חבר) במאה שערים. בחרתי לבקר בחסידות גור, כי שמעתי שהם חסידות גדולה, האדמו"ר שלהם גר בירושלים, ואני מכיר כמה אנשי גור לשעבר שהסבירו לי איפה הם. בשבת אחת השקמתי בבוקר והלכתי לתפילת שחרית בבית כנסת גור.
הנראות של אולם בית הכנסת הייתה כמו אצטדיון. עם פארענצ’עס (טריבונה) לאלפי מתפללים, ובמרכז, ההופעה, חזנות מחזן חסיד גור. ידוע שחסידים אוהבים להתלבש אותו דבר, אבל לפני הביקור שלי חסיד לשעבר אמר לי לשים לב שאפילו הדגם של המשקפיים זהים לכל אחד. חיפשנו מקום לשבת, ומצאנו מקום יחסית במרכז. המקום היה נראה מבוקש, אבל אמרו לי שאפשר לשבת שם. אז התיישבנו והצטרפתי לתפילתם. שחרית הייתה כמו שאני רגיל, רק קצת יותר לאט. אחרי זה עצרו את התפילה וכולם קמו כדי לצאת, אחרי מעט ישיבה בהלם הבנו שיש להם הפסקה כדי ללמוד תורה. אז גם אנחנו מצאנו גמרא (לא היה חסר להם) ולמדנו קצת. אחרי כמה הערות מהשקול שלהם לרס"ר, כולם חזרו לאותם המקומות (לפחות, אנחנו חזרנו לאותו מקום). בקריאת התורה הם דחפו כמה שיותר עליות שהיה אפשר. בסוף כל עלייה הייתה שירה שמחה ואז מפל של סוכריות מהחלון הקטן מחדר עזרת הנשים. לא הבנתי למה המקום שישבנו בו היה פנוי כשבאנו, אבל אחרי שכל מפל הסוכריות נפלו עלינו, הבנו. בגלל גדול התפילה, וכל הזמן חסידי גור מתחתנים או מולידים ילדים, אז כל שבת יש מלא בעלי שמחה.
בסיום התפילה ראיתי עבודת צוות מסודרת יותר מכל אירוע צבאי שחוויתי. כל אחד ידע בדיוק מה תפקידו. כמות מספקת של חסידים צעירים דחפו את הבימה (שהייתה על גלגלים) למקום אחסון שלו. עליו עמד חסיד מבוגר עם לבוש מכובד שצעק פקודות הכוונה (כשסיפרתי את הסיפור לחסיד גור לשעבר הוא ידע בדיוק איך קוראים למפקד ההוא). קיפלו את כל הטריבונות וסידרו את הכיסאות בשורות מקביליות עם טווח טעות מינימלי ועם רווחים במקומות הנכונים. הכיסאות היו מסודרים כמו משבצת עם דרכים פנויות כמו עיר אמריקאית. הצמידו שולחנות כדי לבנות בימה, ועליו הקימו שולחן הכבוד עם כיסאות לחסידים המכובדים. במרכז שולחן הכבוד ישב האדמו"ר. היה קל לזהות אותו כי הוא לבד שונה מכל החסידים. בגדו עוטר בגדילי זהב. ליד האדמו"ר ישבו אנשים שהיו נראים כמו אנשי האצולה. בקצוות של הבימה עמדו מפקדים בכירים שסימנו למפקדים זוטרים בקהל מה לעשות. כעבור מעט זמן כל הבניין הפך מבית כנסת לאולם אוכל.
על ידי סימן יד פשוט של המפקד הבכיר, כל האולם שתק. האדמו"ר בירך קידוש, כולם ענו אמן, ואז התחיל המבצע הלוגיסטי של חלוקת יין לכולם. החלוקה הייתה מסודרת בשכבות. קודם המפקדים הבכירים חלקו בקבוקי יין למפקדים הזוטרים. המפקדים הזוטרים מזגו את היין על צלחת מלאה בכוסות שוט. משם, חייל פחות בכיר העביר למבנן שבאחריותו. ובסוף, חפ"שים של אותו מבנן חילק לכל אחד כוס. דבר דומה קרה בנטילת ידיים, המוציא, וחלוקת האוכל. אחרי שסעדנו עם מעט האוכל שחלקו לכל אחד, התחילו השירה. היה קשה לשמוע את האדמו"ר עם כל הגודל של האולם. אז האדמו"ר שר תו אחד או שניים מניגון, ומיד כל האצולה שר בקול ואחרי זה כל האולם שר את אותו הניגון. בסיום ניגון אחד, היו כמה שניות של שקט עד שהאדמו"ר התחיל לשיר תו אחד מהניגון הבא.
בסוף הניגונים האדמו"ר העביר דבר תורה. אבל לא הצלחתי להבין אותו, ובגלל שהשעה כבר התארכה, יצאנו מהאולם וחזרנו הביתה. מאז לא יצא לי להגיע לבית כנסת גור עוד פעם. אבל עכשיו כל פעם שיש סיפור על חסידות גור, אני יכול להעיד שהסיפורים אינם רק אגדות מעידן שכבר אינו קיים. אלא שפלאי החסידות עדיין מתרחשים בחצר האחורי שלנו.
נ.ב. אם היו מגייסים את כל החסידות ליחידה צבאית במבנה צבאי מסורתי, כלומר בני אצולה היו הולכים ישר לקצונה והיו נלחמים בעזרת קשרי משפחה, היחידה הייתה הכי מושמעת שיש בצה"ל. כל מה שחסר כדי שזה יקרה הוא שהבן של ביבי יתחתן עם הבת של האדמו"ר.