הגעתי שוב לירושלים, והפעם התכוננתי לעלות להר הבית. זה דרש ממני להגיע למקווה על הבוקר. מצאתי מקווה בעיר העתיקה שפתוח לגברים בשעות הבוקר. אז פגשתי את חברי הירושלמי שם ונכנסנו לטבול. בכניסה למקווה הייתה קופסה עם פתח כדי לשלם 10 ש"ח על הכניסה. היה רשום בשלט שהכניסה בעלות של 10 ש"ח וכניסה ללא תשלום היא גזל. הזכירו בשלט שמצווה הבאה בעבירה פסולה. ככה, שאם יש סיבה שאתה רוצה לטבול, אבל “גנבת” את הטבילה, אז לא תרוויח את מה שרצית מהטבילה. חשבתי שזאת הייתה מנגנון יפה. לא צריכים לאכוף תשלום יותר מדי, כי כניסה ללא תשלום היא תבטל את כל התועלת. חזרתי לשם אחרי כמה שנים וראיתי קרוסלה חשמלי שרק מאפשר כניסה אחרי ששמים 10 ש"ח במכונת תשלום. אז כנראה שהיה צורך באכיפה, גם בנושא הזה.
אחרי הטבילה הלכנו לכניסה של הלא-מוסלמים להר הבית. היה תור של יהודים ותור של גויים. התור של היהודים היה ערוך ועם מעט התקדמות, בניגוד, התור של הגויים התקדם במהירות. אז אחרי מספיק זמן המתנה בתור של היהודים, הכנסתי ציציות, שמתי כובע כל הראש ועברנו לתור של הגויים. מהר מאוד עברנו ונכנסנו להר הבית. הזהירו אותי לפני, אבל עדיין היה מפתיע לראות שבמקום הכי קדוש ליהודים (ושלישי הכי קדוש למוסלמים) היו ילדים משחקים כדורגל שם. הבנתי שכיום, לאחר תחילת המלחמה, אסרו כדורגל שם. אבל לא הייתי שם לאחר מכן כדי לאמת זאת.
בכל מקרה, הסתובבנו בהר כדי לראות מה יש שם. כמובן שהיו 2 מסגדים, אבל מלבד זה רצינו לראות מה עושים המוסלמים. ראינו בצד אתר בנייה ותהינו איזה עתיקות אפשר למצוא שם. מסתבר שהתשובה היא: הרבה. עד כדי כך שיש ארגון ארכיולוגי שהיה עובר על כל פסולת הבנייה שיצא מההר כדי לחפש עתיקות. עד שהמוסלמים הבינו את זה, אז הם התחילו לטפל בפסולת לפני שהוציאותם. ראינו את הצד השני של הכותל ואת המתפללים בצד השני. ואז ראינו קבוצה של נשים ערביות מתיישבות ומפטפטות מול הכניסה של הלא-מוסלמים.
נכנסה קבוצה של יהודים להר. הם היו מוקפים במג"בניקים. ולאט אבל יציב הם התקדמו בהיקף הפנימי של ההר. מיד אחרי כניסתם ילדים ערבים רצו לכל הקבוצות של הנשים הערביות והקפיצו אותן. אז, כל הערביות רצו להיקף מסביב ליהודים והתחילו לצעוק “אללהו אכבר” שוב ושוב. הן עקבו אחרי היהודים וצעקו הכרזה לאלוהים (של שניהם?) למשך כל הסיבוב של היהודים. מדי פעם היהודים צעקו בחזרה והיה סימנים שמתחיל אלימות, אבל המגב"ניקים היו מהירים והפרידו בין הצדדים בכל סימן לאלימות מתקרבת. אחרי שהיהודים יצאו, הערביות חזרו לשבת ולפטפט. שמעתי שלפני כמה שנים אסרו את הערביות מלצעוק על היהודים. ואכן, בכניסה שלי לפני כמה שנים (כיהודי) לא שמעתי אותן. כן אמרו לקבוצה של היהודים שהייתי בה בכניסה להר שאסור לנו להתפלל, אבל הבנתי שכיום אפילו אפשר להתפלל.
לאחר זה יצאנו מהר הבית, וחזרתי הביתה. כבר ידעתי שרציתי ללמוד באוניברסיטה העברית, אבל אחרי הביקורים שלי בירושלים, ידעתי שגם רציתי לגור שם.