רמדאן כרים
רציתי להשתתף בחגיגת האיפטאר אבל לא ידעתי איפה היא מתקיימת. גם חברי לא ידע, אבל הנחנו שאם נלך לשער שכם בשקיעה נוכל לעקוב אחרי הערבים ולראות לאן הם הולכים. נפגשנו בכיכר צה"ל והתחלנו ללכת לשער שכם. בדרך ראיתי הרבה מג"בניקים, ואחד עצר אותנו. הוא אמר לנו שאנחנו לא יכולים לעבור. שאלנו למה והוא אמר כי עוד מעט הרבה ערבים יוצאים מהשער. התשובה לא הסתדרה לי לוגית. כדי לברר, שאלנו “מה הקשר”? הוא רק אמר שהוא ממליץ לא להתקרב. אז הקשבנו להמלצתו והמשכנו ללכת. כעבור כמה צעדים, איש לבוש בחליפה ואוזניה שקופה באוזנו עצר אותנו ואמר לנו לא להמשיך. שוב, שאלנו “למה?” והוא אמר, “כי עוד מעט הרבה ערבים יוצאים מהשער”. כמו קודם, זאת לא הייתה תשובה הגיונית. אז שאלנו “מה הקשר”? הוא גם אמר שהוא לא ממליץ להתקרב. אמרנו לו תודה על ההמלצה והתחלנו ללכת. אבל בניגוד למג"בניק, הוא חסם אותנו בגופו ואז אמר שהוא ממש לא ממליץ לנו להתקרב. הוא אמר שעוד מעט כל הערבים יצאו ואז נוכל ללכת. אבל אמרנו לו שדווקא רצינו להיות שם שכל הערבים יוצאים. הוא לא אהב את התשובה ובזמן הזה, כמה מג"בניקים שהקשיבו לשיחתנו התקרבו אלינו. חברי ניסה לברר מה הבעייה. אז הוא שאל, “האם זה מקום ציבורי? ואם כן, איזה סמכות יש לו למנוע מאזרח ישראל להתקרב לשטח ציבורי”. האיש בחליפה ואוזניה שקופה לא הציג לנו תעודה, אך אמר לנו לא להתקדם. חברי שאל אם זה פקודה, והאיש אמר שלא, אבל הוא התעקש עם המלצתו נגד. חברי הגיב שהוא מודה על ההמלצה, והתחלנו ללכת סביבו. האיש התחיל לקלל אותנו, וכמה מג"בניקים הלכו אחרינו, אבל המשכנו ללכת לשער שכם.
בהגיענו לרחבה מעל השער, ראינו שוק פורח ומלא בשמחה. היו הרבה דוכנים עם שיפודים במנגל, תפוחי אדמה פרוסים מטוגנים בשמן עמוק וסוכריות. הייתה מוזיקה ואורות שמחים. לא קניתי שום מאכל כי הנחתי שהכול יהיה בישולי עכו"ם. בכל מקרה, נהנתי מהחגיגה.
בחזרה התקרבנו למקום עם האיש עם החליפה. הוא התחיל לקלל אותנו הרבה ושאל אם אנחנו מרוצים במה שעשינו. אכן הייתי מרוצה בחגיגה, אז אמרתי לו “כן”. כנראה שהייתה לו חוויה פחות טובה בערב.